יופה נ' אתגר ספרים (2007) בע"מ

פסק דין

במסגרת התובענה שלפניי עותרת התובעת להורות על ביטול העסקה לפי ס' 14(א)(1) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981 (להלן: החוק), עסקה אשר נערכה בינה לבין הנתבעת, ולהשיב לידיה כספים ששילמה במסגרת אותה עסקה - לרכישת ערכת לימוד. בנוסף, דורשת התובעת פיצויים לפי ס' 31א(א)(3) לחוק.

לשיטתה של התובעת, העסקה אשר נערכה בין הצדדים הינה עסקת רוכלות, אשר לפי הגדרתה בחוק הינה פנייה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק לסביבתו של הצרכן כדי לקשור את העסקה.

אין חולק כי נציג/ה מאת הנתבעת פנה/פנתה לתובעת בשיחה טלפונית על מנת להציע לה את ערכת הלימוד נשוא תובענה זו.

כמו כן, אין חולק כי בעקבות השיחה הטלפונית, הסכימה התובעת לבואו של נציג הנתבעת, מר מצליח לוי, לביתה ביום 9/8/2012 ולהתנסות בערכת הלימוד. עובדה זו אנו למדים מטופס הזמנה לפגישה שנערך ע"י נציגת הנתבעת במועד השיחה הטלפונית שנערכה בינה לבין התובעת, בו נרשמו פרטי התובעת ופרטי הפגישה שעתידה להתקיים, וכן מעדויות הצדדים לפניי.

בנוסף, אין חולק כי במועד המפגש רכשה התובעת את הערכה תמורת סך של 4,560 ₪ באמצעות 24 תשלומים על סך 190 ₪ כ"א, וכי הערכה האמורה כוללת לכאורה 12 תקליטורים בשבעה מקצועות, הכוללים את כל חומר הלימוד מכיתה ז' ועד י"ב, בהתאם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך.

לטענת הנתבעת, הערכה הוצגה לתובעת ולבנה, נערכה הדגמה מלאה במחשב והוסבר שבנה של התובעת יוכל להיעזר בערכה על אף העובדה שהוא סובל מדיסלקציה, שכן זו כוללת הסברים בעל פה.

בעקבות ההסברים וההדגמה, התובעת הסכימה לרכוש את הערכה ואף חתמה על חוזה מכר, במסגרתו היא מסכימה לחייב את כרטיס האשראי שלה.

ביום 13/8/2012, בחלוף ארבעה ימים מיום ביצוע העסקה בין הצדדים, שלחה התובעת לנתבעת מכתב בו היא דורשת את ביטול החוזה.

התובעת מציינת כי חוזה בכתב המכיל את כל הפרטים הנדרשים בעסקת רוכלות, לפי ס' 2(א) לתקנות הגנת הצרכן (עריכת חוזה בכתב ופרטים שרוכל חייב למסור לצרכן) תשס"ח 2008 לא נמסר לידיה, ובהתאמה לא נמסרו לה הפרטים הנדרשים בהתאם לתקנות אלו, לרבות:

1.פרטים בדבר זכות הצרכן לבטל את החוזה בהתאם להוראות ס' 14(א) לחוק.

2.בעסקה באשראי, אם סכום העסקה עולה על 200 ₪, את המחיר במזומן ואת המחיר באשראי לרבות שיעור הריבית על פי חישוב שנתי, וכן פרטים בדבר הצמדה ודרך חישובה, כאמור בתקנות 2 ו-5 לתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות) תשמ"ג 1983.

כבר עתה אציין כי הנתבעת בחרה שלא להתייחס לטענה זו (בדבר אי המצאת הפרטים), ולכן מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעת, מאחר ובחוזה המכר שהוגש לתיק, ואשר לגביו אין הצדדים חלוקים כי נערך במעמד הרכישה לא רשומים הפרטים הנ"ל.

הנתבעת גרסה להגנתה כי אין מדובר בעסקת רוכלות, בשים לב לתיאום הטלפוני שנערך בין הצדדים עובר לפגישה, וכן טענה כי סברה, במועד פניית התובעת לביטול העסקה, כי משטענה התובעת בפניה ש"בדקה" את הערכה – הרי שזו נפתחה על ידה ועל כן לא ניתן לבטל את העסקה.

במהלך הדיון שינתה הנתבעת כיוון הגנתה, וטענה כי הצדדים נפגשו מחוץ לאולם הדיונים בבוקר הדיון כשהתובעת נושאת עמה את הערכה, ואז בדק נציג הנתבעת את הערכה, ואין חולק כי זו לא נפתחה כלל. הנתבעת טענה במצב דברים זה כי לו ידעה שכך פני הדברים מבעוד מועד היתה מסכימה לביטול העסקה, וכי מכל מקום אין היא מתנגדת עוד לביטולה של העסקה, אלא שלשיטתה משחוברה התובעת לאתר של משרד החינוך, כמנויה, בזכות העסקה האמורה, הסכימה זו לתשלום דמי ההרשמה הנדרשים, ואת אלו, בסך של 497 ₪ אין להשיב לידיה, שכן הנתבעת מחויבת בתשלומים בכל מקרה של רישום מנוי חדש.

האם עסקת רוכלות לפנינו?

ראשית, התרשמתי כי צודקת התובעת בטענתה כי מדובר בעסקת רוכלות לפי ס' 8 לחוק הגנת הצרכן. הפנייה הראשונה שנעשתה היתה פניה מצד הנתבעת באמצעות שיחה טלפונית, בעקבותיה נקבעה הפגישה בין הצדדים – כך העידו שני הצדדים במהלך חקירתם כאן.

לכן, ניתן לומר כי למרות שהתובעת הזמינה מרצונה את נציג הנתבעת לביתה, היוזמה לעסקה הגיעה מצד הנתבעת, ובהתאמה עונה עסקה זו להגדרת עסקת רוכלות שבסעיף 8 לחוק, ואשר זו לשונו –

""רוכלות" - הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק, או מי מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של העוסק או של מי מטעמו (להלן - מקום הצרכן), או פניה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק, או מי מטעמו, למקום הצרכן כדי לקשור עסקה." (ההדגשה שלי – ק.מ.פ).

ביטול העסקה -